Initiative for accurate media reporting in the frum community

    Chizuk Through Covid (Hebrew)

    Notice Title

    For the English version of this drasha, see here
    For Yiddish, see here

    “מימות בית שני לא היה דור של שפע כדורנו”

    דרשה נפלאה מאת הרב הגאון ר’ משה הילמאן שליט”א

    רב ור”מ בפלטבוש, ברוקלין נוא יארק, מח”ס “עומק הכבוד” ו”תורת הפטרה”

    נכתב ע”י הרב משה חיים וייס ונערך ע”י הרב ישראל אברהם קלאר, קרית גת א”י – מו”ל ‘אספקלריא’ 9797@okmail.co.il

    Eאפשר לשמוע את השיעור ב”קול הלשון” בלשה”ק באידיש ובענגלישF

    כמו כן אפשר לקבל את השיעורים בכתובת 3381365@gmail.com

    מגיפת הקאראנא

    בתקופה האחרונה כל העולם כולו עבר מצב קשה, ובייחוד כלל ישראל. המגיפה פגעה בכל העולם, זאת בשעה שמגיפות אינן כל כך שכיחות בדור שאחרי המלחמה, אחרי השואה. כל אחד נפגע מזה, אם הרבה ואם מעט, והחובה עלינו לעיין, למה הביא הקב”ה את המגיפה. מהי התכלית שלה?

    אנו מאמינים בני מאמינים, יודעים שכל דבר שקורה בעולם, קטן או גדול, הכל בהשגחתו ית”ש. קל וחומר בן בנו של קל וחומר דבר גדול כזה, סכנת נפשות, של”ע הרבה גברים ונשים נפטרו מהעולם. להרבה אנשים היו ייסורים גדולים ולבסוף נתרפאו, ביטול תלמוד תורה דרבים, ביטול תפילה בכוונה, הפסד ממון רב. צרה גדולה ברוחניות ובגשמיות שפגעה בכל אחד מאיתנו, בכל כך הרבה אופנים שאי אפשר לפורטם.

    ידועים דברי הרמב”ם בתחילת הלכות תעניות, שכשמגיעה צרה על הציבור, אז בראש ובראשונה צריך לדעת שהצרה מגיעה בגלל מעשים רעים, ולכן צריך להשתדל לחזור בתשובה ובכך תסתלק הצרה. הרמב”ם כותב שם, שאם יאמרו שמה שאירע היה מקרה – ‘הרי זה דרך אכזריות’, וחס ושלום יכול להוסיף צרות. וכן נפסק בשולחן ערוך (או”ח סוף סי’ תקע”ו) שביום תענית שגוזרים על הציבור בגלל צרות צריך לבדוק את המעשים של אנשי העיר עד חצות היום.

    דברי הרמב”ם הרי הם עוסקים במקרה שצרה באה על ציבור אחד, וכל שכן כשהצרה מגיעה על כל העולם כולו, שצריך לשוב ממעשים רעים.

    לעצור את המגיפה

    ישנם הטוענים: ‘הלא עתה אין לנו נביאים, ואיננו יכולים לדעת איזה חטא חטאנו ועל איזה חטא באה הצרה’, אבל הסברא הזו היא מעשה יצר. כי לפי זה תהיה המסקנא שכלל לא צריך לחזור בתשובה, הרי איני יודע על איזה דבר צריך לשוב… וזה אי אפשר לומר, ובלאו הכי – הלא אין זה כך, שהרי כתוב ברמב”ם שהקדוש ברוך הוא מביא צרה כדי שנשוב, זאת אומרת, שאפשר לדעת על מה צריך לשוב.

    הר”ן כותב בדרשות (דרוש ו), שבזמן צרה יחפשו היטב במעשים כדי לרפא את הנפש, כי חולי הנפש הוא שורש חולי הגוף, וכדי לרפא את הגוף צריך תחילה לרפא את הנפש, וזה יותר מוקדם. בתחילה יש לרפא את הנשמה ואחר כך אפשר לרפא את הגוף, כי זהו השורש.

    ובוודאי חיוב מוטל עלינו כולנו, להתבונן למה ה’ עשה ככה. ואז נוכל לדעת מה אנו צריכים לעשות, מה אנו צריכים לתקן. התכלית של המכה – מוכרחת שתהיה בשביל לתקן, אם לא יתקנו אז חס ושלום יצטרך הקדוש ברוך הוא להביא שוב, כמו שכתוב ברמב”ם שכך מפורש בתורה.

    ומה עלינו לתקן? זה חייב להיות דברים הכוללים את כל העולם כולו, שהרי כל העולם כולו נפגע במגיפה הזו.

    דור שלא היה כמותו מימות בית שני

    בבוקרו של אחד הימים, כשהמגיפה היתה עוד בתוקפה, היה לי צער גדול, והתחלתי לחשוב: למה כל כך הרבה אנשים נפטרו. מה רוצה הקדוש ברוך הוא מכלל ישראל, מה רוצה הקב”ה מכל העולם?

    בסייעתא דשמיא נפלה לי מחשבה, מהלך איך אפשר להבין את המצב.

    פעם שמעתי מפי הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל באסיפה בבורו פארק, שאמר בזו הלשון: “דורנו הוא דור של עשירות, דור של אוכלי מן, לא היה דור כזה מימות בית שני” .

    זכורני שאמי ע”ה היתה נוהגת לומר לי שבאיראפא לא היה מים בבית. היא חיה באיראפא לפני ה’מלחמה’, אז היה צריך לשאוב מים מבור בחצר. ביכ”ס לא היה בבית אלא היה בחצר. לחמם את הבית היה צריך להדליק עצים. לא היה לעקטער (light bulbs), ואם רצו אור היו צריכים לעשות זאת דרך מנורות נפט (kerosene). וזה ודאי שלא היה לה טעלעפאן. כל החסדים שאנו מקבלים בדורנו, צריכים אנו להודות להשי”ת על זה!

    דור של רפואה

    אבל יש חסד אחד שעולה על כולם. בדורות הקודמים לא היתה תרופה להרבה מן המחלות, והרבה נפטרו בצעירותם. היום בס”ד ישנן רפואות רבות להרבה מחלות, ואנשים מאריכים ימים ושנים הרבה יותר מדורות שלפנינו. אמי ע”ה סיפרה לי גם על אביה שלה – סבי – שנפטר שנים ספורות אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהיה בן 25 שנים, ממחלות ל”ע. אז עוד לא ידעו רפואה למחלתו. כמה שנים אחרי כן נתן הקדוש ברוך הוא חכמה בלב הרופאים והם המציאו לזה רפואה, ועוד חכמה נוספת – שגילו איך אפשר למנוע שלא יחלו במחלה להבא.

    בדורות שלפני מלחמת העולם היו מאוד מצויות ‘מגיפות’. אנו מוצאים בספריהם של הגאון רבי עקיבא איגר והחתם סופר והחפץ חיים ועוד גדולים, שמזכירים את מגיפת החוליר”ע ועוד הרבה מגיפות אחרות.

    היום ב”ה יש דרכים למנוע מגיפות שונות. זהו חסד שאין דוגמתו. אבל רוב העולם אינו מודה להקב”ה על הטובות של דורנו, ואפילו על הרפואות של מניעת המחלות והמגיפות. אומר הקדוש ברוך הוא: ‘אם לא מודים לי – אתן לטעום את המגיפה בדור הזה, כמו שהיה מצוי בדורות שלפני המלחמה, אולי אז יכירו לי טובה, אולי יודו לי’.

    היוצא לפי האמור שזה לא מצד עונש, מניעת החסד היא כדי לעורר להודות להשי”ת. להודות על הבריאות, ואולי גם על העשירות ועל הטובות האחרות שיש בדורנו.

    תקנת מאה ברכות

    שוב ראיתי שאכן כיונתי והלכתי במהלך של הלבוש, והיתה לי בזה שמחה רבה. הלבוש (או”ח סי’ מ”ו) אומר כך: בכל יום אנו אומרים את סדר מאה ברכות שחז”ל תיקנו. חז”ל תיקנו לומר זאת, כי בזמן דוד המלך נפטרו בכל יום מאה אנשים, ואף אחד לא ידע על מה מקבלים את העונש הזה, עד שדוד המלך ראה ברוח קדשו שנפטרו כעונש על שלא שיבחו את הקדוש ברוך הוא כראוי, כמו שצריך לשבחו על כל טובותיו, ואז תיקן שיאמרו בכל יום מאה ברכות, ופסקו מלמות.

    המקור לדברי הלבוש הוא בדברי הטור (סי’ מו) בשם רב נטרונאי גאון, שדוד המלך תיקן מאה ברכות בגלל שנפטרו כל יום מאה אנשים, וכאשר תיקן תקנה זו פסקה המיתה. לפי האמת דברי רבי נטרונאי אלו מפורשים במדרש רבה (במדב”ר פרשת קרח, פי”ח סכ”א) וגם בתנחומא (פר’ קרח סי’ יב). במדרש לא מוזכר מי היו אותם אנשים שמתו, האם היו צדיקים או אנשים פשוטים.

    במדרש מבואר אפוא שדוד תיקן את מאה ברכות, והנה מצאנו בגמרא (מנחות דף מג:): “ר”מ אומר, אדם מחויב לומר מאה ברכות בכל יום”, בגמרא עצמה לא מוזכר עניין המגיפה, ומשמע שזו היתה תקנת חז”ל. גם בטור עצמו קשה סתירת הדברים, שמצד אחד כותב שדוד תיקן את זה ומצד שני כותב שחז”ל תיקנו זאת.

    רב עמרם גאון מבאר בסדר ברכות השחר, שדוד המלך תיקן זאת, ואחר כך נשתכח הדבר והתנאים והאמוראים חזרו וייסדו זאת.

    אמנם יש להקשות על מה שכתוב בלבוש שזה הגיע כעונש על שלא ברכו את הברכות כראוי, ולכן דוד תיקן את הברכות. הנה רב נטרונאי לא הזכיר זאת, וגם במדרש לא כתוב דבר זה, ומנין לקח זאת הלבוש?

    והאמת היא שעצם דברי המדרש ודבריו של רב נטרונאי צריכים ביאור: למה שמאה ברכות יסלקו את המגיפה, מה השייכות שבין שני הדברים?

    ברכה בלי כוונה אינה הודיה

    ולפי האמת, ששתי הקושיות שהזכרנו – מתרצות האחת את חברתה:

    עוררנו, מהיכן ידע הלבוש שמתו בגלל שלא אמרו את הברכות בלב שלם? התירוץ על זה, שזו מידה כנגד מידה: בגלל שלא הודו לריבונו של עולם על חסדיו, לקח הקדוש ברוך הוא מהם את החסד של ‘חיים’. לכן, כשהתחילו לומר ברכות ולהודות לקדוש ברוך הוא בלב שלם מאה ברכות בכל יום, אז נסתלק העונש של מיתה במגיפה. זוהי אפוא השייכות בין שני אלו הדברים.

    הרי לנו, שמקור דברי הלבוש הוא אכן בדברי המדרש ודברי רבי נטרונאי.

    יסודה של התקנה לומר מאה ברכות היא לומר את הברכות בכוונה שלימה להודות לקדוש ברוך הוא, לא לומר את המילים בפירוש המלות לבד, כי בלי כוונה זו לא הודיה.

    אבל עדיין יש לתמוה על הלבוש, למה שיקבלו עונש מיתה כשלא אומרים את הברכות כראוי? לא מצאנו עונש מיתה על שום ביטול מצות עשה, וכל שכן שלא יהא עונש מיתה על חסרון ברכות בכוונה?

    ושוב מצאתי בספר חסידים (סי’ מו) שמאיר את עינינו. הוא כותב, שכאשר אדם מברך את ברכות הנהנין על מאכל למשל, יכוון לברך את ריבונו של עולם על חסדו שהביא לו את המאכל, וגם בברכות המצוות יכוון לברך את ה’ על שבחסדו ציווה את המצווה. ולא יברך באופן של ‘מצות אנשים מלומדה’ – מתוך שרגיל לברך את הברכות. יש שאף מכוון את פירוש המלות, אבל בלב אינו מגיע להודות להשי”ת.

    ומוסיף הספר חסידים דברים חריפים: אם לא עושים כן, חורה אפו של הקב”ה והוא נשבע לאבד חכמת חכמיו, ככתוב בישעיה (כט, יג): “וַיֹּאמֶר ה’ יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי” – אכן בפה ובשפתיים מוציאים דיבורי כבוד לקדוש ברוך הוא, אבל ‘וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי’, הלב אינו כאן! בגלל זה יקבלו עונש, ככתוב שם (פסוק יד): “לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה… וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו”. רש”י מפרש: שיסתלקו החכמים, ומקור דברי רש”י הוא במדרש (איכה רבה פ”א אות לז).

    הרי מפורש בספר ישעיה שברכות בלי כוונת לב שלם הוא בעונש מיתה!

    החיי אדם (ח”א כלל ה סכ”ו) מביא את דבריו להלכה.

    ולכאורה הכל מיושב, הנה יש לנו כאן מקור מספר ישעיה שכאשר אין מודים להשי”ת על חסדו הגדול מתוך עומק הלב – יכול הדבר להביא למגיפה ח”ו.

    אבל עדיין קשה: את דברי הנביא עצמו צריך להבין, למה יקבלו על זה באמת עונש מיתה? ישנן שתי מצוות עשה שכשמבטלים אותן יש עונש כרת: ביטול קרבן פסח וברית מילה, אבל מלבד זה איננו מוצאים עונש מיתה על שום ביטול מצות עשה, והלוא הכוונה של הברכות אף אינה מצות עשה כלל?

    תכלית כל המצוות ותכלית הבריאה

    כדי להבין את דברי הנביא יש להקדים בדברי הרמב”ן (סוף פרשת בא). הוא כותב שתכלית כל המצוות היא שנאמין בבורא כל עולמים, ונודה לו שבראנו, וזו תכלית כל הבריאה.

    צריך להבין, הלא יש תרי”ג מצוות, וכל מצוה באה לתקן דבר מיוחד, לא תכלית כולן לאמונה והודיה, ומדוע אומר הרמב”ן שאמונה והודיה היא תכלית כל המצוות?

    ועוד יש לשאול, מהו המקור בדברי חז”ל לדברי הרמב”ן?

    ויש לומר: הגמרא אומרת (מכות כד.) שחבקוק העמיד את כל תרי”ג המצוות על מצוות האמונה, שנאמר ‘וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה’ (חבקוק ב, ד). אומר הריטב”א: באמצעות האמונה כראוי מקבלים עול מלכות שמים לקבל על עצמינו את כל התורה. מהי אמונה כראוי? יש לפרש: שלא דיו לאדם להאמין שיש בורא עולם, אלא שידע שכל החיות והקיום שלנו תלויה בריבונו של עולם!

    מעתה, כל מצוה שאותה אנו מקיימים, מורה על הכרת הבורא והודיה על שהוא מחיינו ומקיימנו! יוצא מזה, שכל תרי”ג המצוות הן הרבה אופנים להכיר את ריבונו של עולם ולהודות לו.

    וזהו המקור לדברי הרמב”ן.

    למה נענשו גם בני נח במגיפה?

    אבל עדיין צריך עיון: המגיפה הזו הרי פגעה בכל העולם. בן נח מחויב רק בשבע מצוות, ולכאורה אינו מחויב להודות לה’, שהרי זה אינו משבע המצוות, ולמה כל הגויים נענשו במגיפה?

    ויש לפרש, שאפילו גוי צריך להכיר את ריבונו של עולם ולהודות לו על חסדיו הגדולים, כדברי הרמב”ן בדרשתו ‘תורה תמימה’ שהשי”ת ברא את האדם כדי שיכיר אותו, ואם אינו מכירו – אינו אדם אלא בהמה! כך אומר הרמב”ן גם בפרשת האזינו (לב, כו), שהקב”ה ברא את האדם שיכירו ויודה לשמו. כשאומות העולם חטאו וכפרו בהשי”ת לא נשאר לריבונו של עולם אלא כלל ישראל, ודרך המופתים שעשה ה’ לכלל ישראל התפרסם גם לאומות העולם שהקב”ה הוא בורא כל העולמים.

    ומוסיף הרמב”ן: בלי כלל ישראל אנשים לא היו מכירים את ריבונו של עולם, והייתה תכלית כל העולם בטלה לגמרי.

    הרי מפורש ברמב”ן, שאפילו גוי מחויב להודות לריבונו של עולם על חסדו, ואם לאו – הקדוש ברוך הוא לוקח אותו מן העולם, כי הוא ‘בהמה’ ואין בו צורך בעולם. זה לא בגדר עונש, אלא שאין צריכים אותו.

    כעת גם מבוארים דברי הנביא, שכתוב שיאבד את החכמים בגלל שאין אומרים את הברכות בלב שלם. זה לא מצד עונש, אלא שאם אין האדם מודה לריבונו של עולם אין לעולם צורך בו.

    משל למה הדבר דומה, אדם שוכר פועל לבנות לו בית, אם הוא אינו בונה – בעל הבית משלחו. זה לא ‘עונש’ כמובן, אלא שאין צריכים אותו, כי אינו עושה את העבודה. כן הדבר בענייננו: אדם שאינו מודה לריבונו של עולם אין לעולם צורך בו.

    חובת כל היצורים

       וכדברינו מוכח גם מנוסח תפילת שחרית לשבת, שקבעו הקדמונים (סדר רב עמרם גאון)  בסוף פסוקי דזמרה: “שכן חובת כל היצורים להודות להלל לשבח וכו'”. והוא על פי היכלות רבתי (בית מדרש חדר ג’ פכ”ו). והרוקח בפירוש סידור התפילה מוכיח זאת מפסוק בתהלים (קיז, א-ב): ‘הַלְלוּ אֶת ה’ כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים” – כל הגויים צריכים לשבח את ריבונו של עולם, וכל שכן אנו, כמו שהפסוק מסיים: ‘כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ’.

        במגיפה הזו בולטות מאוד שתי נקודות: א. שלרופאים אין בכלל בהירות איך אפשר להתרפאות מזה, ואיך נוכל למנוע זאת להבא. ב. הפסד של מיליאני וביליאני דאללאר.

    זה נורא: הקדוש ברוך הוא מביא על כל העולם כולו מצב קשה, כי אנשים בגלל הגאווה שוכחים את ריבונו של עולם ואומרים ‘כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה’, ככתוב בפרשת עקב (ח, יד).

    ‘חיל’ הרי הכוונה לנכסים, כסף. ‘חיל’ הוא גם בחינה של חכמה ודעת, חכמת הרפואה. הקדוש ברוך הוא בא כעת ללמד שהכל בא ממנו, הכסף, והרפואות, ועל הכל צריך להודות לו בתמידיות.

    בשנים האחרונות הרבה גויים נמשכו אחרי דברי מינות וכפירה, וגם אחר מעשים מתועבים שלא היו בשנים קודמות, והקדוש ברוך הוא בא לעוררם מהשינה.

    כדברי הרמב”ן צריך להודות להקב”ה על שבראנו, ולהודות לו על החסדים שכל אדם מקבל בכל יום. נוסף על כך עלינו להודות גם על החסדים של דורנו אנו, שאנו מקבלים חסדים יותר מזקנינו שחיו לפני המלחמה, שאנו חיים ‘חיים של עשירות’ כדברי הגר”מ פיינשטיין, וכל שכן על הטובה הגדולה שיש לנו רפואות למחלות רבות, ושריבונו של עולם המציא לנו דרכים למנוע את המגיפות, שאנו מרבים ימים ושנים הרבה יותר מדורות שלפנינו.

    שנתעורר מהשינה!

    אם אין מודים לריבונו של עולם על החסדים, הקב”ה יכול ח”ו למנוע את החסדים של דורנו, כדי לעורר שיודו לו. הדברים אמורים אם אין מודים על חסד העשירות, וכל שכן אם לא מודים אפילו על הרפואות ועל המניעות של המחלות והמגיפות. או אז אומר הקב”ה: אביא מחלה – כעין חוליר”ע של הדור שלנו, כמו שהיה לפני מאה שנה, לעורר שיודו כחובת כל היצורים.

    מעתה אין זה בגדר עונש, אלא בגדר ‘התעוררות’, כדי שנתעורר מהשינה!

    משל למה הדבר דומה, לאב שתומך בבנו, הוא רוצה שלכל הפחות יודה לו. אם אינו מודה לו בכלל, מטכס האב עצה: לא אתן לו כמה חדשים – ואז יכיר את החסדים. זה שהאב מעכב את חסדיו אינו בגדר עונש, רק שרוצה ללמדו שיכיר ויודה על החסדים שלו, וכעין דברי המדרש (הובאו ברש”י סו”פ בשלח עה”פ ‘היש ה’ בקרבנו’).

    לנפטרים יש זכות גדולה

    אמנם, חס ושלום לומר שאותם אנשים שמתו במגיפה הם לא הודו לריבונו של עולם. הרבה היו צדיקים שכן הודו תמיד לרבש”ע, אלא הפטירה שלהם היא תחת הרבה אנשים אחרים. איננו יכולים לדעת דין שמים, למה דווקא פלוני ופלוני נפטרו. לכל האנשים שנפטרו יש זכות גדולה שהם בפטירתם גרמו שהאנשים שנשארו לחיות יתעוררו להודות לה’, ויפשפשו במעשיהם. בהשגחה של בורא עולם ניתנה דווקא לאותם אנשים הזכות הזו, יותר מאנשים אחרים.

    הלכה למעשה: היות והיו הרבה אנשים של”ע לא יכלו לנשום, ואף נפטרו בגלל זה, צריכים אנו לזכור ולהתעורר מזה להודות לה’ תמיד על כל נשימה ונשימה, כמו שחז”ל אומרים במדרש רבה (בראשית רבה פי”ד סי’ ט) על הפסוק ‘כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ’. אכן כשאומרים את הפסוק הזה מהראוי לכוון גם על הנקודה הזו.

    שמעתי: היה אחד שלא יכול לנשום, והייתה לו רפואה שלמה ב”ה, כשיצא מבית החולים ביקשו ממנו שיפרע חוב של כמה אלפים שצריך לשלם, והוא התחיל לבכות. אמרו לו: “אל תבכה, אפשר לסדר זאת שתשלם קמעה קמעה”, אבל הוא ענה: “איני בוכה בגלל זה… אני גביר ב”ה! וזו לא בעיה בשבילי לשלם את הכסף. אני בוכה כי אני כל כך מלא הרגש על החסדים של ריבונו של עולם, כל הכסף שבעולם לא יכול לקנות את היכולת לנשום! אני כבר כבן שמונים, ועד היום הזה ה’ נתן לי את הכוח לנשום – בחינם! על כן אני מלא הודיה לריבונו של עולם.

    האמת שאנו צריכים להודות לרבש”ע על כל איברי הגוף, כל אחד מהם הוא טובה גדולה לאדם, וככתוב (תהלים לה, י) ‘כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה’ מִי כָמוֹךָ’, אלא שנשימת הרוח – הנשמה תלויה בה, ובעת המגיפה שזו היתה סכנת רבים הרי זה מחייב הודיה יתירה.

    הזכרנו למעלה דברי הספר חסידים, שכאשר מברך את ברכות הנהנין יכוון לברך את ריבונו של עולם על חסדו שהביא לו את המאכל, ויודה לו בלב שלם. ועל כן יש להתחזק ולכוון בברכת הנהנין ולחשוב איך הייתי אם לא היה לי את המאכל הזה. כך כתוב בכוזרי (מאמר ג אות יז) שזו צורת הכוונה שצריכה להיות בברכות הנהנין.

    חזק ונתחזק

    בשעת המגיפה היה ביטול תורה לאלפי אלפים, תשב”ר, ישיבות קטנות וגדולות, בתי מדרשות וכוללים. חז”ל אומרים בגמרא (ברכות לב) שדברי תורה צריכים חיזוק, ופירש רש”י ‘שצריך להתחזק בה תמיד בכל כוחו’, ובתקופה זו דברי תורה צריכים חיזוק בכפליים. עלינו לתת על ליבנו את דברי האר”י הקדוש (בהקדמה לשער המצוות ובשער רוה”ק דרוש ג) שבשעת הלימוד ילמדו בחשק גדול, ובהתלהבות עצומה יותר מאם ימצא אדם אלף אלפים דינרי זהב. הוא אומר שבאמת כך אמור להיות בכל מצוה. והנה קל וחומר במצות לימוד התורה, שבכל מלה שלומדים מקיימים מצות עשה מן התורה, ושקול כנגד כל המצוות יחד, ודאי צריך ללמוד בשמחה גדולה וב’געשמאק’ נפלא.

    ובדורנו רוב אנשים צריכים להוסיף שמחה נוספת על שזוכים ללמוד מתוך עשירות, בהרחבת הדעת ובמנוחת הנפש, לא כמו בדורות הקודמים שלמדו מתוך הדחק מתוך עניות.

    גם היו אנשים רבים שהיה אצלם בתקופה זו ביטול כוונת הלב בתפילה, השי”ת בא כעת לעורר שיאמרו את ברכת ההודאה בלב שלם, כפי שהזכרנו מספר חסידים והלבוש, וגם ברכות הבקשה יהיו בלב שלם, שנדע שכל צרכינו תלויים רק ברבש”ע.

    ושלישית: שהתפילה לא תהיה עלינו לעול, שאני ‘חייב’ להתפלל, עלי לצאת ידי החובה המוטלת עלי, ככתוב במשנה בברכות בפרק תפילת השחר. אלא אדרבה, יתפלל בשמחה! זו זכות גדולה שאני יכול להתפלל, כמו שכתוב במדרש תהלים (מזמור ק’).

    המקבל יותר טובות מאת ה’ – עליו לשלם יותר

    מה שהזכרנו לעיל מהרמב”ן, שתכלית כל המצוות ותכלית הבריאה הוא שאדם יאמין בבורא העולם ויודה לו שבראנו, ההודאה הזו מחייבת אותנו בקיום כל התורה כולה. כמו שהרמב”ן אומר בפרשת יתרו (כ, ב), שהיציאה מעבדות במצרים לחרות מחייבת שנהיה עבדים לריבונו של עולם. כלל ישראל קיבלו עול מלכות שמים במצרים, כעין שהזכרנו לעיל מהריטב”א, ולכן אנו צריכים לתקן את כל מה שחסר לנו בקיום התורה. אנו צריכים להכיר בחסדי ה’ יותר מאבותינו שלפני המלחמה, כי עלינו מושפעים יותר חסדים מהם. אנחנו חיים בדור של עשירות, בדור של אוכלי מן, ולכן אנו צריכים להרבות בעבודת השי”ת יותר מהם, כי מי שמקבל יותר טובות מאת הבורא ית’ צריך לשלם לו יותר, וכמו שכתב בחובות הלבבות (שער עבודת האלקים פ”ו).

    צריך תמיד לזכור שהכל מגיע מהריבונו של עולם, פרנסה, רפואות, וכו’, ועל הכל צריך לזכור להודות לו ית”ש. עלינו לחיות בחשבון הנפש, להתבונן במעשינו, לקבוע סדר קבוע בספרי יראה ומוסר שנדע מה עלינו לתקן ובמה להיות יותר טוב, כל אחד לפי דרגתו.

    הקב”ה יעזרנו שתמיד נעלה במעלות התורה והיראה, ויסיר הקב”ה מכלל ישראל מחלה ומגיפה, ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

    Rabbi Moshe Hilman
    + posts

    Rav & Ram in Flatbush, Brooklyn, NY

    Mechaber Sifrei “Omek Hakovod” & “Toras Haftorah”

    Rav Daniel Glatstein: Chanukah: A Kiss From Hashem

    Next Story »

    Rabbi Asher Weiss: The Covid 19 vaccine

    2 Comments

    1. Shimmy T
      December 16, 2020

      Wow! Beautiful!

    2. Shimmy T
      December 16, 2020

      I just would like to point out that the Rav expresses a common sentiment that Hashem put all kinds of Refuah’s into the world nowadays and we have arichas yamim because of that. This sentiment is false and is the backbone of full faith in the western medical system. Yes, we have to thank Hashem for arichas yamim that we haven’t had in previous eras. But the reason for this is not because of medical triumphs. There are pluses and minuses to medicine. It could even be that doctors kill just as many people as they save. The true cause for people living longer is improved conditions and technology leading to those conditions. We should thank Hashem for the longevity but we should not put any credit in medicine. Emergency medicine is possibly an exception depending on how it’s used.

    Leave a comment

    Corona Virus (COVID-19) Update:

    Due to the COVID-19 pandemic, there has been an explosion of #sheker in the world. Follow our posts for the latest updates.

    Enable Notifications    OK No thanks